יש ימים מסוימים, אולי אפילו יותר מאחרים, שמשקפים לנו בצורה כזו או אחרת משהו שאנחנו עוברים.
מעניין לבחון באיזה אופן היום הזה משקף לך את מה שעובר עליך ובכלל…
יש ימים שבהם אנחנו מזנקים בהתלהבות לעוד יום ויש את הימים האלה שאין חשק לצאת מהמיטה, רוצים רק להמשיך להתכרבל ולשכוח מהכל, לעשות פאוזה.
אם נוסיף לכל זה גם את המצב הבטחוני וחוסר הידיעה מה יביא יום ומה יתנוסס בחדשות בהמשך היום ומחר… סימני השאלה הרבים והחנק הזה שמכניס אותנו למעטה של קושי וכובד בהתמודדות יום יומית – אז בכלל…
הכל מעורפל בחוץ וזה יוצר לעתים קרובות גם ערפל בפנים…
צרוב לי בזכרון יום כזה, בארצות הברית, לפני המון שנים… נהגתי לבדי, בערפל, בלילה, ולא ראיתי את החצי מטר הקרוב. זה היה מתסכל ומפחיד, קשה היה לסמוך שאני עדיין על הכביש ושהאינסטינקטים שלי ישאירו אותי עליו. כל מה שהיה לי בראש זה רק להצליח עוד קצת ועוד קצת, פיסה אחרי פיסה ולהגיע כבר הביתה. יש ברגע כזה סטרס שמהול בחוסר ידיעה של מה יקרה עוד רגע.
הרגע הזה קורה לנו בצורה כזו או אחרת בכל תחומי החיים. כי האמת – גם אם אנחנו חושבים שהכל ברור ואנחנו רואים מה הולך לקרות, צעד אחר צעד, אנחנו מגלים את המציאות רק תוך כדי הליכה והיא יכולה גם להפתיע לכאן או לכאן.
גם ברגע כזה, ואולי בעיקר בו, חשוב תמיד להיות בתנועה, בכל מצב, מקום וזמן.
אם נודה על הצעד הכי קטן וקרוב אלינו שנוכל לעשות בתוך הערפל הזה, גם אם הצעד הזה מדשדש והמהות שלו היא ניסוי ותעייה, הוא עדיין צעד שמוביל לבהירות כלשהי.
אם במצב של ערפל כזה נבחר לקפוא על שמרינו, לרוב נמצא את עצמנו בעירפול וטשטוש הדרך שהולך ומחמיר. כל זה יוצר אצלנו חוסר בהירות שמובילה לחוסר אונים נוסף על אלה שהיו לפניו, שיהיה יותר ויותר מיידי. משם הדרך לתקיעות, קפאון ואפילו ויתור לא רחוקה בכלל.
נקודות מחשבה שהיום הזה מביא:
מהו הערפל בחיים שלך? עצם ההגדרה וההצפה שלו על פני השטח כבר מבהירה המון דברים ומאפשרת הבנה ויכולת ליצור כיוון על ידי רבדים שונים של בהירות בתוך המכלול של המצב.
מה המקור שלו? האם הערפל קשור למערכת יחסים מסוימת שמעיבה על היום יום ומכבידה עד כדי טשטוש הראייה למרחק קצר או ארוך? האם הוא נובע מהעבודה? לחץ? זוגיות? משפחה? חברים? חוסר זמן, חוסר שלווה, חוסר מקום או חוסר הצלחה?
מהי הפעולה או המחשבה (אפילו הכי קטנה) שתשנה (ולו במעט) את המצב ואת החוויה האישית שלך ממנו?
מה מתבקש ממך כדי שזה יקרה ואיך זה נראה תכלס במציאות?
באיזה מצב הנחישות שלך תהיה יותר גדולה מהתירוצים? (כן, כן, מכירה את זה באופן אישי, כולנו שם במקומות הלא נוחים לנו..)
חשוב לציין שלפעמים מנוחה או אי-עשייה היא כן הדבר הנכון והתשובה הפנימית שלך יודעת האם מדובר בבחירה להתחזק או בבריחה מהצעד שכבר נכון לך לבצע.
אף אחד ממקור חיצוני לא באמת יכול לשפוט או לבקר את זה מלבדך. לכן חשובה כל כך הכנות שלך וההקשבה פנימה.
אם נדמיין מי האדם שנהיה באופן יומיומי אחרי שהוכחנו את היכולת לעשות, לממש וליצור בהירות, מה נראה שם?
איזה עתיד מחכה לך ואילו שמיים מעליך, מעורפלים או בהירים?
יש שתי קבוצות של אנשים, מי מהן מזוהה איתך יותר?
- אם הקריאה של המאמר יצרה אצלך רצון לקום ולפעול וגם ליצור ביצוע ממשי, הבשלות לנחישות וללקיחת אחריות לחייך כבר כאן. כל הכבוד.
- אם הקריאה גרמה לך לשים תווית של "מעניין" או "משעמם" או כל נקודה אחרת על הציר הזה, לראות את כל מה שכתוב כאן כמאמר בלבד ומשם רק לרצות להמשיך הלאה בלי שום צעד, המיקוד הוא עליי ולא עליך, וזה אחלה תירוץ בהסוואה… למרות שמגיע לך כל הכבוד שקראת עד כאן, יש פה פתח לשינוי, כי לא ביטלת את עצמך על הסף…
אף אחד לא יכול לעשות את הצעדים שלך במקומך. אף פעם. ואם נראה שכן, זה לא מחזיק לאורך זמן..
נקודת האמצע בין שתי קבוצות האנשים האלה הם כל מי שרוצה אבל לא יוצא…
אם זה מרגיש לך מוכר והאמת היא שהיית רוצה עזרה נוספת כדי להגיע לבהירות הזו וליצור שינוי והתקדמות, אני כאן במרחק לחיצה… כי כולנו בנויים גם ממה שנכון לנו לבד וגם ממה שחשיבה משותפת, זיהוי הקוד הייחודי לנו, תמיכה, חקירה וניתוח של המצב יעשו את כל ההבדל.
הכי חשוב לזכור, שתמיד נחווה תנודות בחיים… גם כשמעונן, חשוך או מעורפל לנו, השינוי בדרך והשמש תגיח מבין העננים.
מה יביא אותה הכי מהר מבחינתך?
בהצלחה!