אנחנו שם. פרטי. ומשפחה. באים והולכים בעולם הזה.
שרה האזנשפרונג – נושאת בשמך פה את כולם. כולנו.
השקיעה של אתמול צבעה את השמים בדם.
הזריחה של הבוקר זעקה בעיניים ופה של מליונים.
כל המילים מתערבלות להן בסלט רגשי גדול,
זועקות מבפנים ורצות לכל הכיוונים.
מתבוננת בהם, עבר, הווה, עתיד…
האנושות לאן?
יש לי דחף פשוט לשתוק.
וכל מה שיש לי להציע ולבקש – זה חיבוק.
זהו. חיבוק.