שטויות או לא להיות…

סיפור אמיתי שקרה לי לפני שבועיים.

שעת בוקר מאוחרת, אווירה פסטוראלית על מדרגות הכניסה, בין הצמחים והעצים, שותים קפה ומנסים להתעורר אחרי לילה עירני במיוחד מול המסך הגדול, בשידור חי ישירות מקנדה, פועם ומהדהד חזק למוח, ללב ולכל תא ותא בגוף.

אחד המשתתפים בקורס שאל אם מישהו רוצה לאכול מהסלט שהכין. שאלתי אם יש עגבניות בסלט והוא ענה שכן.

הסברתי שאני לא יכולה לאכול עגבניות. בתגל, שאירחה אותנו בזמן הקורס, שאלה אותי מה הסיפור.

עניתי שיש לי קטע עם עגבניות כבר כשנתיים/ שלוש. לא זוכרת מתי בדיוק זה התחיל.

ברגע שעגבניה נכנסת לי לפה, הלשון מתמלאה פצעים ושורפת.

בתגל התחילה לשאול אותי שאלות לגבי העגבניות והגיחו לי תשובות שבכלל כביכול לא היו קשורות.

פתאום עלו דברים שאפילו לא זכרתי.

כמו למשל, שבערך בזמן שזה התחיל, הבן שלי הכין סרטון שנון ומצחיק לשיעור אנגלית, על מר וגברת עגבניה.

הדמות של גברת עגבניה החיננית דובבה על ידי כותבת שורות אלה בכבודה ובעצמה…

אפילו חמותי היקרה עלתה שם בין כל ההקשרים שנוצרו בתוך הסלט הזה!!!

בסופו של עניין עלו לי כמה תובנות משמעותיות חדשות לגבי הבחירות שלי בחיים וכמו מה שבדרך כלל קורה ברגע חסד שכזה, השלתי ממני עוד מעטה של כובד שלא הבנתי איך מתחבר לנושא הזה בכלל….

זה בדיוק הקסם.

לא תמיד צריך לדעת ולהבין, אפשר פשוט לשאול, להרחיב, להתבונן ולחוות את מה שבא, כמו שבא.

מהניסיון שלי, זו דרך ההופעה של הניסים הגדולים ביותר. מתנות יכולות להגיע בכל מיני דרכים מבורכות. גם אם לפעמים דברים נראים הזויים, לא הגיוניים, או אפילו לא במקום, הם מחביאים בתוכם מתנה גדולה.

כל זה עוד היה כלום… מה שהכי הדהים אותי היה באותו ערב. בלקסיקון שלי קוראים לזה קריצה יקומית מטורפת.

עדיין בהתרגשות מכל מה שהדבר הזה העלה, ראיתי שנכנסה הודעת ווטסאפ וגיליתי שהבת שלי שלחה בקבוצה המשפחתית תמונה שהשאירה אותי בהלם!!! בזמן שהיא אכלה ארוחת ערב, היא ראתה לב בעגבניה, והחליטה לצלם ולשלוח לנו, בלי בכלל לדעת איך נפתח והתפתח אצלי הנושא ממש באותו היום…

IMG_7975     IMG_7976

יהיו כאלה שיגידו שמדובר בשטויות במיץ עגבניות… גם זאת אפשרות, בעיקר בנסיבות האלה שכל המצרכים כבר כאן… ובכל זאת, המציאות זימנה לסיפור הזה עוד המשך.

במהלך הפסח השכן היקר שלי הביא לנו קערית מהחזרת שהכין. היתה שם חזרת לבנה וחזרת אדומה, כן, כן, עם עגבניות.

תהיתי אם העגבניות האלה מבושלות, למרות שהן בהחלט נראו לי טריות.

הבעיה העיקרית שלי היתה שזה היה טעים מדי… חיסלתי בקלות מוגזמת למדי את החזרת הלבנה, וזו האדומה התחילה לעשות לי עיניים…

לא ידעתי איפה להתחבא ומה לעשות והיא המשיכה בנחישות רבה…

החלטתי לטעום רק טיפ טיפל'ה, מוכנה להסתער על משהו כלשהו שיחליף את הלחם החמץ שבדרך כלל היה יכול לעזור לי בכל רגע כזה אחר, שהוא לא בפסח.. טעמתי וכלום לא קרה. ושוב.. ועוד טיפה.. לא עבר עוד רגע קצר אחד והקערית התרוקנה לה…

יש!!!!!!!! הגבול נפרץ והלשון שלי כבר לא חצצה ביני לבין העגבניות.

שינויי התודעה לגבי דברים שנראים בכלל לא קשורים, משנים את המצב המוחשי והפיזי במציאות.

תודה לך, בתגל היקרה, על השיחה ה"סתמית" שהתפתחה לשחרור גדול ומדויק, תרתי משמע.

כל כך מתאים לעבור כזה שינוי במהלך קורס יסודות, להתבונן ביסודות הקיימים ולהסכים לשנות אותן בכל תחום, כדי ליצור אותן מחדש, ממקום שנכון לי היום.

כמה מרתקים החיים האלה, איזה כיף!

אז מה הנושא שנכון לך לפתוח בסימן שאלה, ולהשאיר פתוח לכל מה שמגיע, גם אם נראה פעוט, שולי או אפילו שטותי?

מה יאפשר לך לתת לקלוט את הסימנים, הקריצות, הדרך, ולהתלהב מהמשחק שמתגלה בפניך?

בשמחה ובהצלחה לך!

(קורס פאונדיישן של אקסס קונשסנס™ בחיפה, אפריל 2016)

מה דעתך? (תגובות פייסבוק)

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

two × 2 =