כשהיסודות מתערערים…

המחשבה הראשונה שעולה לי עכשיו היא שבחיים לא אצליח להכניס למילים את מה שעברתי בארבעה ימים כל כך מרוכזים…

בחמש בבוקר, עמוסים בכל הידע והתובנות העצומות שהמידע המוטרף הזה מוריד, צנחנו לישון לכמה שעות (חלקנו מעטות מאוד וחלקנו יותר ארוכות). כשקמנו המשכנו בינינו – עברנו תהפוכות, נקיונות פנימיים של דברים שכבר הייתי בטוחה שהתנקו בעבר ומצאו את דרכם חזרה ממקום אחר, כנראה עמוק עוד יותר ומכיוון שונה. (פסח או לא פסח?!?)

קורס אינטנסיבי של כמעט 20 שעות ביממה במהלך ארבעה ימים. "פאונדיישן" של אקסס קונשסנס™.

משבע וחצי בערב עד חמש בבוקר גארי דאגלאס ודיין הייר משדרים אלינו ממסך הטלויזיה ישירות מקנדה את היום שלהם בשעות הלילה שלנו. וזה לא נגמר שם…

הקורס הזה העביר אותי טלטלה עצומה. וזה בכלל לא מובן מאליו. לא סתם קוראים לו "יסודות". הוא מערער את כל היסודות של מה שחשבנו שהוא נכון במציאות שלנו ומבהיר לנו באילו מקומות יצרנו אותה גם כשחשבנו שזה (הפעם…) ממש לא אנחנו…

מרגש היה לראות איך החיבור לכל – יוצר את התמונה הגדולה וכמה הכל מדויק, גם כשהוא מאתגר ברמות וגם כשהוא מרגיש האושר העילאי ביותר, פרוש במרחבים עצומים של נופים מרחיבי לב ונשימה. הכל היה בקורס הזה, על כל הסקאלה האפשרית.

הימים האלה מצד אחד חידדו לי את כל מה שידעתי כבר קודם, הרי אני בעסקי הליווי ההתפתחותי, הטיפול והאימון כבר יותר מעשור… ומצד שני, באיזשהו אופן הזוי יצרו בלאגן בסדר וסדר בבלאגן, והכל היה מחדש לא ידוע והיה צריך להיאסף שוב. היה שם בפירוש הלם שאי אפשר להסביר. משהו שברור היה שיעשה שינוי ברמה אחרת בחיים. נעשה בלאגן בסדר ואז סדר בבלאגן ונוצר בי משהו חדש. מערבולת ותעופה בו זמנית. הכלה אין סופית וחוסר יכולת לנשום, במקביל… מטורף… באמת.

חשבתי שלמדנו דברים חדשים דרך השאלות של המשתתפים בקנדה והתשובות של גארי ודיין, אבל מסתבר שהלמידה האינטנסיבית ביותר היתה בהמשך היום. ההשתקפות הדברים עלינו, על החיים שלנו, הפרשנויות שלנו שהופכות לנו אותם והתגובות שלנו שיוצאות מאיתנו בהתאם. בלילה גארי ודיין היו מעלים ב-ד-י-ו-ק את אותם נושאים שהוצפו אצלנו במהלך היום, חיזקו וביססו את מה שעברנו.

זה הרגיש לפעמים כמו איזו מעבדה אנושית מטורפת. ההתבוננות הפנימית והחיצונית, השפיטה האוטומטית (בעיקר העצמית) ההבנה מתי אנחנו מופעלים על ידי העבר שלנו והבחירה המאתגרת לשחרר את זה ולהגיב מהיום, למרות כל ההתנגדויות שעולות. לבחון מתי להתנתק ומתי להתקרב, מתי לשתף ומתי להקשיב. מתי בטבע, בשיחה, בטיפול או בכתיבה. להקשיב לדיוק שלנו מול אנשים בכלל ומול אנשים ספיציפיים בפרט, מה זה אומר עלינו ואיפה אנחנו בוחרים להיות. וכמובן תמיד לשאול שאלות, רק לשאול, בלי לענות או לצפות לתשובות.

האנרגיה עבדה בקורס הזה שעות נוספות. ממש.

תודה על הקסם הזה שמאפשר להכיר אנשים זרים לחלוטין ותוך פחות מיום לפגוש את המקומות הגבוהים שלהם במקביל לאלה התהומיים, לחשוף בפניהם את שלי ולהכיר באפשרות ללמוד ולהתפתח יחד.

תודה ענקית לבת גל אריאל המדהימה, שהכילה את כל מה שסבב מסביבנו ובתוכנו וביד רמה פתחה את הפלונטרים ויישרה את ההדורים. תודה לעצמי על הבחירה ללמוד שם, להתארח בפינה הקסומה של דירתה ולחגוג את הימים כלילות האלה יחד.

אז מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

שבוע אחרי כל זה, עדיין מוצאת את עצמי מנסה להתמקם לי חזרה בחיי, מגלה כמה פרשות דרכים שלא חשבתי שקיימות, עומדת בהשתאות ומקשיבה לדרך, לעצמי ולהולכים עליה, כדי לבחור להפסיק לברוח מכל המקומות שכל כך ברור לי שמחכים כבר המון זמן, שאתן להם קיום.

איזו זכות ענקית יש לנו כבני אדם לבחון בכל פעם מחדש את התודעה המתפתחת ופורצת עוד גבולות, את הדרך ואת הפסיעות שלנו עליה.

תודה על החופש הזה, לעבור את המדבר הפרטי שלי בנינוחות, לפני החזרה לשגרה. תודה לגארי ודיין על המסע המרתק שהתחיל עם ההיכרות של האקסס בארס™.

אם ניתן להרפתקה הזו שנקראת חיים להיות מלמדת ומפרה עבורנו, מה נוכל להרוויח מכל השאלות הקיומיות שלנו?

מהן פרשות הדרכים שידועות לך בחייך? אם היית רוצה לשחק באומץ עם החיים, מה היו האפשרויות שהיו נפתחות לך מול עצמך ואיזה שאלות היו יכולות להישאל במיוחד בשבילך, לאושר ולהצלחה שלך?

מועדים לשמחה, בהצלחה ובהנאה רבה.

מה דעתך? (תגובות פייסבוק)

תגובות

2 thoughts on “כשהיסודות מתערערים…

  1. תודה.
    אוהבת את השאלות שלך בסוף, שואלת אותן בעצמי השבוע. אני בצומת דרכים ומתקשה לעבור אותה. השאלה שעולה היא מה יאפשר לי לעבור את הצומת בקלות ובשמחה? לחוות את החיים בקלות ושמחה?

    1. תודה על השיתוף, מאיה, ומה יאפשר לך לעבור את הצומת בקלות ובשמחה? כל מה שזה מעלה, שיהיה בהצלחה רבה!
      מוזמנת ליצור קשר אם מרגיש לך נכון.
      שיהיה המשך שבוע נפלא!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

four × 2 =