מה באמת גורם לנו לחגוג?

עליתי פה על משהו… מה המשותף לרוב אם לא לכל החגים שלנו?

מה הדבר המרכזי שגורם לנו לעצור את השיגרה ולחגוג?

מהי הסיבה האמיתית שחג כזה או אחר נצרב בזכרון הלאומי והדתי ונחוג שוב ושוב בכל שנה?

יש תשובה אחת לכל השאלות האלה. מדובר במילה קטנה בת שתי אותיות: "נס".

כל חג מייצג אצלנו זכרון מתקופה שבה נס הציל אותנו כיהודים.

הוכחות לניסים בחיים תמיד מרוממות אותנו ומאפשרות לנו לחיות פה בחוויה אחרת – שיש כאן מעבר לחיים גשמיים רגילים – יש כאן "וואו", יש כאן התייחסות של יישות גבוהה ועצומה ששומרת עלינו, מגינה, מאמצת אותנו אליה ומצילה אותנו בכל תקופה אפלה וקודרת.

לדוגמא:

בפורים – היפוך הפור היה הנס הגדול. מעם שנמצא על סף השמדה הפכנו למושא להערצה והנציג שלנו על גבי סוס – מובל החוצות העיר: "כך ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".

בחנוכה – "נס גדול היה פה". נס שמונצח על גבי הסביבונים, נס פך השמן בבית המקדש, שהחזיק שמונה ימים בזמן שהמכבים כבשו וטיהרו את בית המקדש.

בפסח – כל אחת מעשר המכות היא "נס" בזכות עצמו, בנוסף לכל הסיטואציה ההזויה הזאת שעבד מגיע לחיות כבנו של פרעה. המילה שמסמלת את החג שלנו מדגישה את הנס במלוא תפארתו, כשאלוהים פסח על כל דלתות העברים והציל את הבנים הזכרים הבכורים ממכת הבכורות. זו המכה ש"שיכנעה" את פרעה הצעיר לשחרר את עמו של משה.

אנחנו זוכרים לנצור לנצח את הניסים העצומים האלה ולחגוג אותם בכל חג מחדש. אנחנו שוכחים את אחד הדברים החשובים והמשמעותיים ביותר – את הניסים האלה קיבלנו במתנה והניצוץ האלוהי של תדר הבריאה נמצא בכל אחד ואחת מאיתנו, כל יום בימי השנה ולא רק בחגים או בתקופות היסטוריות רחוקות.

אז אולי נתחיל ליצור לנו חגיגות קטנות על הניסים ועל הנפלאות שחווינו ביומיום בחיים האישיים שלנו?

לכל אחד מאיתנו יש לפחות סיפור אחד של נס גדול או קטן, של משהו שלא ברור איך הסתדר פתאום ואיך הדברים פעלו לטובתו. נוכל לקרוא לזה אלוהים, או מלאכים או אנשים טובים בצד הדרך – הכל מתחבר לתדר הבריאה הגדולה.

אם נתמקד בסיפורי הניסים שלנו, נשמח עליהם ונחגוג אותם, הם יופיעו יותר ויותר בתוך המציאות שלנו.

תאמינו לי – מנסיון… בעבודה משולבת טיפול אנרגטי, כלים אימוניים וקבלת מסרים מדוייקים על המטופלים, הניסים חושפים עצמם ומופיעים באופן יומיומי. למשל, מישהי שבמשך שלוש שנים סבלה מכאבי ראש חזקים ביותר, לקחה כדורים, טיפות אופטלגין, מדבקות במינון גבוה להפחתת כאב וכדורי שינה במינונים הגבוהים ביותר, אחרי כחודשיים של מפגשים אחת לשבוע, הפסיקה לצרוך את כל אלה והשתחררה מהכאב שהיה מפלח את הראש ברמות קשות.

בהזדמנות זאת עוצרת רגע להודות לכל מי שבחר לעבור תהליך וליצור שינוי לטובה בכל התחומים שחשובים לו בחייו. זכיתי בנוכחות שלכם ובהוכחות החוזרות ונשנות – עד כמה אנחנו יכולים ליצור שינוי כל כך משמעותי.

ומה איתך? מה הם הניסים שמתגלים בחייך? באיזו צורה יהיה לך הכי נכון לחגוג אותם, בדרך הייחודית שלך?

פעם ביום, כל בוקר או כל ערב, או גם וגם, או בכל פעם שהצמא מתעורר בך, או ברגע הכניסה לרכב….

איזה כיף יהיה להתרכז במשהו משמח ומפתיע שקרה, בתוך התנהלות שנעשית בצורה כמעט אוטומטית במשך היום? איזה שינוי במצב הרוח ובתחושה הכללית החגיגה הקטנה הזאת יכולה ליצור ואיך זה ישפיע על כל היום, כל יום ועל המציאות כולה?

החיים הם חגיגה של ניסים. הכי מתאים יהיה לחגוג אותם בכל יום! הכי כיף והכי בריא – ממש.

זה משפיע לנו על הבריאות הפיזית, על התגובות והבחירות שלנו ועל כל מה שנוצר לנו מתוך כל השינוי הזה.

"נס" מבחינתי קורה כשיש בך את היכולת להסכים לקבל את הקסם שקורה כאן. לבחור. כשמצד אחד בחרת לשחרר את ההיאחזויות שלך ומצד שני בחרת ליצור את החיבור שלך עם הכל בטבעיות ובזרימה. כך אפשר להפוך את המציאות לקסם הבריאה ולחוות פלאות כאורח חיים. ההסכמה לבחור בעוצמה שלנו היא לא סתם קלישאה, זה מוכח ומוחשי ביותר.

רוצה לראות דוגמאות והוכחות של ניסים? יש המונים כאן באתר.

חג שמח, מטעין, מרומם, מלהיב, מהנה ומוצלח ביותר!

 

מה דעתך? (תגובות פייסבוק)

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

six + three =