טבע הדברים הוא זרימה. החיים זורמים. אנחנו נחשפים לדברים חדשים ונפרדים מדברים אחרים בכל פעם מחדש. הסיבות לכך רבות ומגוונות.
למשל, כשעוברים דירה. סוגרים המון קצוות, מטפלים בהמון עניינים, אורזים ומקפלים הכל…
גם דברים יותר יומיומיים מתקפלים עם המעבר… כמו למשל לנסוע בפעם האחרונה מהדירה הישנה לבית הספר, לקחת את הילדים. לחוות את התחושה שזו הפעם האחרונה שנסיעת הבוקר יוצאת מפה ומגיעה לשם. הרגשתי שאני נותנת מרחב מלא לפעם האחרונה. נפרדת מפיסה בשגרת יומיום שתשתנה.
פתאום עלתה לי ההבנה עד כמה חשובה תחושת הפרידה וכמה היא מחוברת לעוצמה שבהחלטה.
תחשבו על מישהו שמחליט להפסיק לעשן… כמה חשובה לו הידיעה שזו הסיגריה האחרונה, שאחריה הוא מפסיק. אם מישהו ייקח לו את הסגריות אחרי שעישן סתם סיגריה רגילה ויאמר לו שזו היתה הסיגריה האחרונה שלו… משהו ישאר חסר וירגיש מאולץ וכפוי לתוך בחירה.
גם במערכות יחסים הפרידה היא חלק בלתי נפרד מהקשר. כשפרידה נעשית באופן שלא היתה בה הפגישה האחרונה, היא מותירה את הנפרד עם קצוות פתוחים ותחושה של חוסר השלמה הרבה יותר קיצונית. לעיתים זה בא לידי ביטוי במתח, אכזבה, כעס, תסכול או סבל, על כך שנמנעה הבחירה החופשית והשליטה העצמית בהחלטה להפרד.
דוגמה מצוינת לכך היא אנשים שנפרדים ממישהו קרוב שנפטר באופן פתאומי, עקב תאונה, מלחמה או דום לב מפתיע. לא היתה כאן הפעם האחרונה. היא נמנעה מאיתנו ונשארת התקווה לסגור, להשלים, לשחרר.
יש אנשים שמפחדים להתמודד עם פרידות ולכן מעלימים את השלב הזה או שעוברים אותו בחטף כדי להמשיך הלאה. יש אנשים שהפרידה לעיתים חשובה להם כמעט באותה המידה כמו הקשר, כדי להיות מסוגלים להמשיך הלאה ממקום יותר שלם.
הפעם האחרונה של משהו שאנחנו עוברים או עושים, פותחת לנו תמיד פעם ראשונה למשהו חדש.
האחריות שלנו היא להתרכז בפעם הראשונה שנפתחת, כדי שזו תהיה הכי מוצלחת, מתאימה ומדויקת שאפשר. כך הלב מרוכז בבניית ההווה והעתיד ופחות מתעסק בעבר, בעיקר אם קיימת בו חוויה של כאב, צער, החמצה או אובדן. מעצם ההתמקדות שלנו בפתיחה חדשה בהווה, אנחנו גם מכבדים יותר את כל מה שכן היה וקרה בעבר, במקום להכתים אותו באנרגיות כבדות בעקבות התחושות שהתפתחו לגביו לאחר הסיום או הפרידה.
אז מה הדבר שנכון לכם לעשות בפעם האחרונה ומה הוא פותח לכם בפעם הראשונה?
בהצלחה!