היום במסיבת הסיום המרגשת בכיתה של הבת שלי,
נפרדנו מהמורה המקסימה שלה, נורית, מהצוות ומהכיתה – לקראת החופש הגדול.
הפרחנו את המשאלות שלנו גבוה לשמים והגבהנו לב יחד איתן.
תודה על שנה נהדרת וכל כך הרבה אהבה!
הרעיון הזה, לתת לילדים באופן מוחשי לבצע את הפעולה הפיזית ולהפריח לשמיים את המסר שלהם, הוא פשוט ענק!
לפעמים בחיים חסר לנו העוגן – להרגיש ולראות באמת, כדי להאמין שאכן משהו קורה או יכול לקרות.
לכן חשוב כל כך לאפשר לעצמנו את העוגן הזה. יתד של מציאות.
הרי ברגע שאנחנו מאמינים שמשהו אפשרי, אנחנו כבר נותנים לו הרבה יותר סיכוי.
התגובות שלנו בעקבות האמונה הזו יגרמו לנו לפנות לאנשים מתוך התלהבות ואמונה, במקום ממקום מהוסס, לא סומך ולא בוטח. ההוויה שלנו עוברת תמיד, אז כמובן שעדיף שנאמין במה שאנחנו מבקשים לעצמנו, כדי שההוויה שלנו תהיה לצידנו ותעזור לנו לממש ולהגשים חלומות.
אם הייתי נותנת לך עכשיו בלון אדום ביד, פתקית ועט, ואפילו חוט לקשור הכל יחד…
איזו משאלה הייתה בפתקית שלך???
נקודה למחשבה…..
שבת שלום 🙂