להתחבר או להתחרב, מה הבחירה שלך?

תשעה באב הוא יום תענית על חורבן בית המקדש.

התאריך הזה ידוע כתאריך מועד לפורענות ליהודים בימים קדומים ובתקופות מודרניות יותר.

מזמינה אותך היום לבחון את זה ממקום פנימי ואישי, במקביל לחיבור היהודי שלו לאורך כל השנים.
חורבן בית המקדש.
ומה אם היום הזה יכול לעבור תיקון נוסף במקדש הפרטי הפנימי שלך?
מהו בעצם קודש הקודשים האישי שלך?
זה שבקושי העזת לדייק לעצמך, אם בכלל, ובוודאי שלא חשפת בפני אחרים.
הקודש האמיתי של עצם יישותך, עצם הווייתך.
החסד הגבישי העמוק ביותר, שבלעדיו כל הדמות שמייצגת אותך כמעט מיותרת…
מה באמת קדוש בעיניך בתוך עצמך?
מה באמת קדוש בעיניך שהיית רוצה לראות בעולם?
באיזה אופן הקודש הזה נחרב בכל פעם מחדש, אולי בתוך ימי החול, השגרה והפחתת המשמעות הגדולה כדי להעביר את הזמן עם הדברים הקטנים.
ומה אפשרי לעשות או להיות כדי שבפעם הבאה הקיום שלו ישאר בנוכחות מלאה ואפילו יהדהד החוצה לכל עבר?
לדוגמה: קודש קודשים יכול להיות יושרה, או נתינה, או אמונה, או תכונה שהתעלמת ממנה בתוכך, או כל דבר אחר.
כמו ציור שציירו אותך די דומה מבחינה טכנית, ובכל זאת זה חסר את המהות האמיתית של האופי או שיש שם משהו שמציק למרות שמאתגר למצוא מה ואיפה.
ואם נראה את היום הזה כיום שבא כתזכורת וקריאה למלא את החסר, במקום להתחסר בו עוד יותר?
ומה זה בית מבחינתך?
איזה בית היה ראוי לקודש הפנימי שלך?
בית מקדש לשים בו את מבטחך, אמונתך, ומלוא הסכמתך לסמוך?
יתכן שקודש של אדם אחד לא ייראה לאחר קודש בכלל.
זה עניין של השקפת עולם, נקודות מבט, מנטאליות, עיקר ותפל, ואפילו גזע, מין וגיל.
למשל, אדם זקן יכול להתבונן על קודש של בחור צעיר ולהרגיש שכל הדור החדש הזה הוא חורבן של כל מה שהוא יצר ובנה, עם כל השושלת האנושית לפניו.
בושה וחרפה ואפילו חוצפה וחוסר כבוד, שלכך התדרדר מושג הקודש וכך נראה בית המקדש בהגדרות החדשות.
ככל שאנשים יבחרו לקיים את מילוי החסר של המשמעות האמיתית והמקודשת מבחינתם, כך נחיה יותר את הבנייה ונתרכז בה, במקום בחורבן ובאבל על החוסר.
ככל שאנשים יבחרו לסמוך על הערכים המעצימים אותם, כך יתחזקו ויוכלו לבנות ולהיבנות – במהרה בימינו.
לכולנו יש את החלקים שמאכלים בנו ומכווצים אותנו, לעומת אלה המטעינים אותנו ומרחיבים לנו את הלב.
כולנו יכולים לבחור להתמקד בתקשורת פנימית מחזקת, שתוביל לתקשורת בינאישית מחברת אדם לאדם וקהילה לקהילה.
הקודש הפנימי שלנו נועד לחזק אותנו בתוך עצמנו ולאפשר לנו כחסונים וחסינים גם להיות התרומה לאחרים.
אותם אחרים שמצויים בתקופה של חוסר אונים, חוסר שליטה או חוסר יכולת וחווים חורבן כלשהו בחייהם.
דרוש אומץ להחיות מחדש את בית המקדש הזה ולהביא אותו לידי ביטוי בזמן הזה.
האומץ הזה ראוי להערצה ומושא להשראה.
אם יש בך את האומץ הזה, אפשר בהחלט להודות לו על שגבר על כל החלקים המצמצמים שמחרבים והפך אותך לדמות שיכולה ליצור את בית המקדש הבא.
אם כל אדם יבנה את בית המקדש שלו, כל ההתנהלות בחיים האלה תהיה בזרימה, טבעיות ונכונות להאיר, להטיב ולחולל את השלב המתקדם הבא.
האם יש בך רצון ומוכנות לבנות מחדש, להשקיע מאפס וליצור שוב מתוך האמת שלך?
בהצלחה רבה לכולנו!

מה דעתך? (תגובות פייסבוק)

תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 + seventeen =