יציאת המצרים האישית – ברובד המקור

יציאת מצרים התנ"כית היא דוגמה מצוינת שמדגישה לנו את השאלה האם אנחנו מתרכזים בעיקר או בתפל, כשסוף כל סוף אנו יוצאים מהמיצרים הפרטיים שלנו.

לפעמים בחיים, אנחנו כל כך רוצים משהו וכהוא אכן מתהווה וקורה, אנחנו שמים את הפוקוס דווקא על כל מה שפחות הסתדר, על הפאדיחות, על מה שפחות מוצלח, על התסכולים שהיו שנמצאים בדרך, על כל מה שהוחמץ לנו בפריצה שלנו החוצה מהמקום התקוע. למרות שיצאנו באופן עקרוני, אנחנו עדיין נשארים תקועים במרחב הצר והמיצר שלנו, ובכך יצאנו ונשארנו במצרים שלנו.

בכל דבר בחיים, כל דבר, קיימים גם הדברים שמחזקים ומטעינים אותנו במצב הקיים או מול אדם מסוים, ואנחנו יכולים להודות על הזכות לקבל את החסד הזה. במקביל, קיימים גם הדברים שיכלו לעבוד יותר טוב, הדברים שמאתגרים אותנו, מחלישים, מתישים ונותנים לנו חווייה של מאמץ גדול או חוסר ביכולת שלנו להצליח לגמרי לעשות את זה כמו שאנחנו רוצים.

ביציאת מצרים, בני ישראל עברו תהליך מדהים. הם למדו את השיעור של הבחירה החופשית.

החוויה שלהם כעבדים היתה שאסור להם להשמיע קול או דעה. הרי היו חוטפים מייד מכות או אפילו היו הורגים אותם. הם עבדים חסרי ערך ואם אחד הולך, תמיד אפשר להחליף אותו. כוח עבודה בלבד.

השלב הבא היה להבין שהם בני חורין. מה עושים עם היכולת הזו להיות בן אדם שיכול להשמיע את דעתו?

זו היתה התנסות חדשה. שחרור מהשפיפות והכניעה שהיתה להם כעבדים.

אם אפשר להביע דעה, אז אפשר גם לקטר…

בני ישראל השתמשו ביכולת שלהם לבטא את עצמם וקיטרו על הכל.

מזה אנחנו לומדים שהחירות האמיתית שלנו היא לבחור האם אנחנו מתבוננים במצב ממקום של חוסר, לא עובד, קשה, מסבך או בלתי אפשרי, או שאנחנו בוחרים לקבל את כל מה שיש לנו ללמוד, לקדם, להשתפר, להודות עליו.

הרי על היותינו בני חורין יש המון מה להודות, ועם זאת הם בחרו להתלונן על כל מה שלא קיבלו ולא היה.

לכן המצה והחמץ מזכירים לנו את הבחירה שקיימת אצלנו.

האם למצות את המצוי במציאות בכל רגע ומצב או להתחמץ על מה שהוחמץ ולהשאב לאנרגיה שמכווצת אותנו ומונעת את המשך הצעידה קדימה בשמחה?

 

 

 

 

 

 

מכאן ההשלכה לחיים הפרטיים והאישיים של כל אחד מאיתנו.

מהי הבחירה היומיומית שלך? מה נמצא שם במקור, לפני הכל?

האם הערך שכן יש, מה שמצוי מבחינתך הוא העיקר, או דווקא התפל?

האם מה שאין, מה שהוחמץ מבחינתך הוא העיקר, או דווקא התפל?

על מה חשוב לפסוח, כדי לשמר את העיקר?

באיזה אופן אפשר להפוך את מה שאין, למה שעדיין בדרכו אליך, וכך גם ממנו להתחזק, למצוא את הדרך שלך להפוך את החוסר הזה למוטיבציה ודחף למלא, להצליח, להעצים את כל מה שיש עוד יותר?

תמיד קיימת אצלנו הבחירה בין האפשרות הקורבנית של מסכנות וחוסר אונים, חוסר ידיעה וחוסר שליטה במצב מסוים, לבין הנוכחות המלאה, הידיעה שגם למקום האישי שלך יש הרבה השפעה, להתקדם עם הידיעה שכן קיימת עבורנו בזמן ההווה ולבחור מתוכה מה הכי מדויק לך.

במכלול של השלם יש את הכל. לכן הכל עניין של פרשנות. איזו פרשנות בחרת?

אם יש בך עניין להתחבר לעיקר ולמצוא בכל יום כיוון אחר לעשות זאת, מזמינה אותך באהבה להצטרף לקבוצה סגורה בפייסבוק, ולקהילה של אנשים מופלאים במעגל העוצמה – לְקַסֵם כל יום הנאה, משמעות והצלחה.

חג של בחירות. חג של הודיה על מה שיש ועל ההתחדשות בכל בחירה.

חג של אביב פנימי וחיצוני, גדוש פריחה, צמיחה, צבעוניות ויופי.

חג שמח.

 

מה דעתך? (תגובות פייסבוק)

תגובות

One thought on “יציאת המצרים האישית – ברובד המקור

  1. ואו איזה יופי!
    במקור אצלי זה להגשים את הייעוד שלי וזה מתחיל בחיבור לעצמי דרך הגוף שלי. הבחירה היום יומית שלי היא מדיטציה שעוזרת לי להתחבר. בפסח הזה החלטתי שהחמץ שלי זה סיגריות והחלטתי לפסוח עליהם בחג הזה. העיקר שלי הוא להיות שלם עם עצמי בקלילות שמחה ותפארת, אין לי מושג איך אני יעשה את זה ואני בטוח בעצמי שאני אמצא דרך. חג שמח ותודה רבה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

16 − ten =